שמעון, בן שרה (פלי) וגרשון, נולד ביום י' באדר תשי"ד (13.2.1954) בחדרה. סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "ארלוזורוב" ובבית-הספר התיכון הכללי, במגמה ריאלית, בחדרה.

שמעון היה תלמיד חרוץ ומוכשר, חברותי ובעל מרץ ויוזמה. תכונות אלה צוינו תמיד לשבח על-ידי מוריו בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון. אחד המורים כתב לו בסיום בית הספר: "עם הסיום, נהניתי ללמדך! אני מקווה עוד לשמוע ממך גדולות ונצורות".

מגיל צעיר נמשך לפעילות ציבורית ולעבודה עם בני נוער. היה פעיל בתנועת "הנוער העובד והלומד", תחילה כחניך, ואחרי-כן כמדריך בתנועה, חניך בגדנ"ע אויר, והתנדב ב"מגן דוד אדום". בבית-הספר התיכון היה חבר בוועד התלמידים במשך שנים רבות, לימד בסתר ילדים שהתקשו בלימודיהם ובמקביל, זכה בפרס של החברה הישראלית לכימיה על חיבורו בנושא אנרגיה גרעינית . לכל היה לו זמן ובכל דבר שעניין אותו נגע.

שמעון גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות סיים בהצלחה קורסים במקצועות טנק "פטון" – והיה בתפקיד התותחן בטנק. בהמשך נשלח לקורס מפקדי טנקים. הוא היה חייל ממושמע ומסור, אהוב על מפקדיו ועל חבריו ליחידה, בזכות אופיו הנוח והקפדתו הרבה בביצוע כל התפקידים שהוטלו עליו, או שהתנדב לבצעם.

שמעון היה קשור מאוד למשפחתו. בחופשות מהצבא מיהר לביתו ובילה במחיצת המשפחה וחבריו לספסל הלימודים בעירו חדרה. בפרוץ מלחמת יום הכיפורים ביום 6.10.1973 הוא וחבריו הפסיקו את לימודיהם ואימוניהם בקורס מפקדי טנקים בבית-הספר לשריון, וירדו דרומה לחזית בסיני לסייע בבלימת המצרים, שחצו את התעלה. שמעון היה עם יד מגובסת עם פרוץ מלחמת יום-הכיפורים ומכיוון שלא אפשרו לו להצטרף למלחמה, ניפץ את הגבס כשמפקדו לא ראה ועלה לטנק בחזית סיני. יותר מעשרה ימים לחם שמעון ועבר מטנק פגוע אחד לשני והצטיין בתפקיד התותחן. לדברי חבריו, הוא השמיד ופגע בטנקים רבים של המצרים. שמעון מגיד נפל בקרב שריון שהתחולל ב"חווה הסינית" ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973) ונעדר במשך שלושה חודשים שבסופם אותר והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחדרה.

בנופלו הותיר אחריו הורים ואחות.

לאחר מותו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי "שמעון היה בחור טוב לב, רציני ואחראי ואהוד על חבריו. הוא עשה את המוטל עליו במסירות, תוך גילוי יזמה ולחם .באומץ לב ותוך דבקות במטרה"

בחוברת "בכל מאודם" פורסמה רשימה על דרכו ועל דמותו של שמעון.